לפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לאופנוע של התובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 12.11.08 במעורבות רכב המבוטח ע"י הנתבעת שהיה נהוג אותה עת ע"י גב' מירב שוקרון (להלן:
"שוקרון").
לפי הנטען בתביעה, התאונה ארעה באחריותה של שוקרון אשר לא צייתה לתמרור "תן זכות קדימה" ונכנסה אל תוך נתיב נסיעתו של התובע, ואגב כך גרמה להתנגשות בין כלי הרכב.
כתוצאה מהתאונה נגרם לאופנוע נזק של אובדן מוחלט המסתכם בסך 53,500 ש"ח.
הנתבעת הכירה באחריותה של שוקרון לאירוע התאונה ופיצתה את התובע בתשלום חלקי שאינו שנוי במחלוקת ע"ס 26,990 ש"ח.
התובע טוען, כי בוצעו הפחתות וניכויים ע"י הנתבעת מהנזק הישיר לאופנוע בגין רכב חברה לשעבר בסך 4,100 ש"ח וסכום נוסף של 6,330 ש"ח בגין מע"מ, וזאת בטענה כי מדובר באופנוע חברה לשעבר, שעה שאין מדובר באופנוע של חברה והתובע מעולם לא ניכה מע"מ בגין אופנוע זה. עוד הפחיתה הנתבעת סכום נוסף בסך 4,700 ש"ח בגין רשלנות תורמת.
עוד נטען, כי הנתבעת העריכה את שיווי האופנוע בסך 47,000 ש"ח, בעוד ששוויו האמיתי עפ"י מחירון 'לוי יצחק' נכון למועד התאונה עומד ע"ס 53,500 ש"ח.
בנוסף טוען התובע, כי הנתבעת שילמה חלק משכ"ט השמאי מטעמו בסך 940 ש"ח (במקום 3,045 ש"ח).
לפיכך, עותר התובע לקבלת יתרת התשלום המגיעה לו, לטענתו, בסך 26,510 ש"ח, וכן הוצאות משפט, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש, ובסה"כ 30,015 ש"ח.
התובע צירף לכתב התביעה אישור מפורט של הנתבעת אודות הניכויים שביצעה מהנזק לאופנוע. לפי אישור זה העריכה הנתבעת את שיווי האופנוע בסך 47,000 ש"ח (בהתאם לחוות דעת השמאי גדי משה מטעם התובע). לסכום זה צירפה שכ"ט שמאי בסך 940 ש"ח, ובסה"כ 47,940 ש"ח. מהסכום הנ"ל הפחיתה הנתבעת, כאמור, בגין רכב חברה לשעבר סך של 4,100 ש"ח ; בגין אי תשלום טסט סך של 180 ש"ח, ניכוי שרידים בסך 5,640 ש"ח; בגין רשלנות תורמת סך 4,700 ש"ח ורכיב המע"מ בסך 6,330 ש"ח.
לתמיכה בתביעתו, נסמך התובע על חוות דעת שמאית ערוכה ע" י מר גדי משה (להלן:
"השמאי משה"), אשר העריך בחוות דעתו את הנזקים שנגרמו לאופנוע עקב התאונה בסך של 46,084 ש"ח (כולל מע"מ). בחוות דעתו, קבע השמאי משה את שווי חלקי הרכב שניזוקו לפי חלקים מקוריים. לפי חוות דעת השמאי משה, הנזק הגולמי עולה בהרבה על שיווי האופנוע שהוערך לפי מחירון 'לוי יצחק' בסך 47,000 ש"ח, כך שאחוז הנזק עומד, לשיטתו, על שיעור של 98%. בנסיבות אלו, הכריז השמאי משה על האופנוע כאובדן כללי וייעדו לפירוק בלבד.
לאור האמור, קבע השמאי משה כי משיווי האופנוע בסך 47,000 ש"ח יש לנכות שרידים בסך 5,640 ש"ח, כך שיתרת הפיצוי המגיעה לתובע בגין נזקי האופנוע בעטיה של התאונה מסתכמת בסך 41,360 ש"ח.
בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי יש להשית על התובע אשם תורם בגין קרות התאונה, שכן התובע נכנס לצומת לא פנוי ופגע עם חזית האופנוע בצדו של רכב המבוטחת.
עוד טוענת הנתבעת, כי מדובר ברכב מסחרי שהיה בבעלותה של חברה בע"מ וכי על התובע לנכות מע"מ מכל הוצאותיו הנטענות בתביעה.
עוד נטען, כי שכ"ט הנדרש ע"י התובע בסך 3,045 ש"ח ש"ח הינו מופרז וכי שכ"ט ששיפתה הנתבעת את התובע בסך 940 ש"ח הינו סביר בנסיבות העניין.
לביסוס ראיותיה, צירפה הנתבעת חוות דעת שמאית מיום 10.09.09 ערוכה ע"י השמאי גולדשטיין זיו (להלן:
"השמאי גולדשטיין"). השמאי גולדשטיין כותב בחוות דעתו, כי הקטנוע פורק ונמכר ללא שניתנה לו האפשרות לבדוק אותו. עוד קובע גולדשטיין כי אחוז הנזק הגולמי באופנוע עומד על שיעור של 55% וכי הפיצוי המגיע לתובע בגין שווי הקטנוע הינו 28,000 ש"ח כולל מע"מ (ערך הרכב עפ"י מחירון 53,000 ש"ח בניכוי ערך שרידים כולל מע"מ בסך 25,000 ש"ח).
יצוין כבר כאן, כי השמאי גולדשטיין לא בדק את האופנוע ואת חוות דעתו הוא ערך תוך שנסמך על תמונות נזק בלבד ועיון בחוות הדעת הנגדית.
עוד חולק השמאי גולדשטיין על קביעת השמאי משה בנושא ערך האופנוע, בעוד הראשון קבע שערך האופנוע הינו 53,000 ש"ח בהתאם למחירון 'מוטו', קבע האחרון ששווי האופנוע עומד ע"ס 47,000 ש"ח לפי מחירון 'לוי יצחק'.
זאת ועוד, בניגוד לשמאי משה אשר התייחס בחוות דעתו לחלקים חדשים ומקוריים בלבד, התייחס השמאי גולדשטיין לחלקים משומשים, בשים לב לכך שמדובר באופנוע משנת 2006 ומדגם נפוץ.
בדיון הראשון שהתקיים בפניי ביום 04.03.10 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, ולפיה לאור הצהרת התובע כי האופנוע אינו משמש אותו בעסקו, תשלם הנתבעת לתובע את רכיב מע"מ בסך 6,330 ש"ח. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין חלקי.